נעים להכיר

שנים שחייתי על הקצוות. 
הייתי ילדה סופר רגישה. כל מילת ביקורת הייתה מטלטלת ומביאה אותי לידי דמעות. 
כדי להסתיר את זה כיסיתי את עצמי בשכבות של בטחון עצמי מופרז, והדחקתי כל רגש שהיה נראה לא לגיטימי.

יחד עם זה, הייתי ילדה וכחנית, ועקשנית, מרדנית ורודפת צדק (נו טוב, מזה עדיין קצת). כל דבר היה אמת מוחלטת מבחינתי שהייתי מוכנה להוציא את הגרון בשבילה. ולתת לכעס למלא את כולי. ככה זה כשרואים את החיים בשחור ולבן.

הדרמה המשיכה ללוות את חיי, גם בשנות העשרים שלי. בחרתי מערכות יחסים מורכבות עם המציאות - עם בני זוג, ועבודה, עם המשפחה. הכל היה זיקוקים או פשוט נוראי.

​

ובתוך זה, רגעים קטנים של תקשורת אמיתית עם עצמי. אני בטוחה שאת.ה מכיר.ה כאלה. 

​

טו מייק לונג סטורי שורט. 

רציתי עוד מהרגעים האלה.

רציתי לחוות את המציאות בעוצמה שיכולתי לשמוע את עצמי. רציתי להצליח להקשיב לרחשי הלב השלי. ועם כל כך הרבה רעש זה פשוט לא היה אפשרי.

אז בחרתי.

לעשות לעצמי טוב.

​

בהתחלה חשבתי שזו רק התנועה שתציל אותי. כבר שהייתי ילדה רקדתי, וזזתי, ואחרי כל שיעור הייתי יוצאת אחרת. 

אבל אז גיליתי שהיוגה היא יותר מתנועת הגוף. 

יש מאחוריה פילוסופיה שלמה, שבפשטות הגדולה ביותר, מציעה לנו כלים ודרך לחיות חיים טובים יותר על פני האדמה. 

​

וככל שאני גדלה, ועוברת עוד אירועי חיים משמעותיים ולעיתים מטלטלים, אני בהודיה גדולה שאני צועדת בה. ועוד יותר בהודיה להעביר את המתנה הזו הלאה. 

​

כאן אפשר להכיר אותי עוד.