אני מתעוררת לי במתיחה גדולה, פותחת את העיניים אל קרני שמש רכות מציצות דרך הווילון, אל הנוף היפיפה וברקע אני כבר שומעת את הפעמון הרחוק של הכנסייה שמספר לי שהגיע זמן לקום.
אני יוצאת למרפסת אל הגבעות הירוקות שנשפכות אל הים הכחול. האוויר צלול.

בשעה 8:00 אני יורדת אל המרפסת המשותפת מול הנוף.
הרוח מלטפת, השמש מחממת בעדינות, והגוף מתחיל להתעורר בתנועה רכה של יוגה. עם כל נשימה, אני מרגישה איך השקט מחלחל פנימה.

אחרי התרגול, סופסוף ארוחת בוקר שהוכנה במקום. 
צחוק ושיחות עם הנשים שמסביבך, והזמן פשוט מאט.

לקראת הצהריים אנחנו יוצאות לטיול בכפר ציורי – סמטאות אבן צרות, חלונות עם תריסי עץ ירוקים, הים מציץ מכל מקום וכך גם המקומיים שמדברים איתי באיטלקית מקומית.
אני עוצרת לרגע, מביטה על ההרים משמאל ועל הים מימין, ונושפת נשיפה עמוקה של הקלה, הודיה.

אחר הצהריים אנחנו חוזרת למלון, אני בוחרת בין קפיצה לבריכה או אולי זמן שקט עם ספר על המרפסת, אולי בכלל כוס יין.
אחר הצהריים, מפגש יוגה נוסף ומדיטציה עם שקיעה שמציירת את השמיים בוורוד וכתום.

בערב, ארוחת ערב מפנקת, יין מקומי, שיחות עמוקות וצחוק. הלילה יורד, הלב מלא, והגוף נינוח.